לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– כן – אמר קנגורו – מצטער אני על שבקשתי כזאת. כסבור הייתי, שתעשנה בכשפים ולחשים, אך אתה חמדת לצון עמדי. – לצון! – אמר נקונג. – חזר על דבור זה ואשסה בך את דינגו, עד שתאמר שלום לרגליך האחוריות.
– לא – אמר הקנגורו. – הנני מבקש סליחה, רגלים הן רגלים, ואין לך צרך לשנות את צורתן, אם לדעתי תשאל. לא נתכונתי אלא לבאר להוד רוממותך, שלא בא אכל אל פי מאז הבקר, ובטני ריקה מאד, באמת. – כן – אמר דינגו – הכלב הצהב דינגו – כמוהו כמוני גם אני. עשיתי אותו שונה מכל החיה אשר בארץ; אך מה אכל עם התה?
ענה נקונג ממרחצו באגמי־המלח ואמר: – בוא ושאלני על כך מחר בבקר, כי מתרחץ אני כעת.
וכך היו עומדים באמצע אוסטרליה – קנגורו מזה ודינגו מזה – ואומרים זה לזה: – אתה האשם בכל אלה.