לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– בקר טוב! – אמר דוקרני־עוקצני – ומה שלום אמך היקרה ורבת־החסד, הבקר? – היא בריאה ושלמה, חן־חן, – אמר נמר מנמר. – אך תסלח לי, כי לא אזכר את שמך כרגע.
– לא נאה לך לשכח דבר זה – אמר דוקרני־עוקצני – והרי רק אתמול, בשעה זו עצמה, נסית לבחשני ולהוציאני מקלפתי בכפך הרכה.
– אבל אתה לא לבשת שריון. רק קוצים וקוצים – אמר נמר מנמר. – מבשרי חזיתי. הבט אל כפי וראה!
– אתה צויתני לקפץ לתוך האמזון העכור ולרדת מצולות – אמר אטי־אטום. – מדוע אתה מתחצף כל־כך היום – ושוכח הכל?
– כלום אינך זוכר מה שהגידה לך אמך? – אמר דוקרני־עוקצני – לא נצנף, והוא שוחה – דוקרני־עוקצן הוא זה! שנצנף ולא שוחה – אך אטי־אטום הוא זה!
ושניהם צנפו עצמם והתגלגלו סביב־סביב לנמר מנמר, עד שיצאו עיניו מחוריהן, כמעט.
אזי הלך נמר מנמר אצל אמו. – אמא – פתח ואמר – שני בעלי־חיים חדשים ראיתי ביער היום, והאחד אשר אמרת, אינו יודע לשחות, שוחה, והאחד אשר אמרת, אינו יודע להצנף, נצנף; ודומני שהם שתפים לקוצים, ושניהם מקשקשים מכף־רגל ועד ראש, תחת היות האחד חלק, והשני דוקרני מאד; וחוץ מזה הם מתגלגלים־מדרדרים, בלי הפסק, ואני מפחד.