לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– אך צב הנני – אמר אטי־אטום. – כדברי אמך כן הוא. היא אמרה, שעליך לבחשני בכפך מתוך קלפתי. החל!
– לא אמרת, שכן אמרה, לפני רגע – אמר נמר מנמר, כשהוא מוצץ את הקוצים מתוך כפו הרכה. – אמרת, שהיא אמרה משהוא שונה מזה לחלוטין.
– יפה, ואם נניח שאתה אומר, שאני אמרתי, שהיא אמרה משהו שונה מזה לחלוטין, אין זה מעלה ולא מוריד; מפני שאם אמרה מה שאתה אומר, שאני אמרתי, שאמרה אמא שלך, הרי זה ממש כאלו אמרתי, מה שאמרה אמא שלך, שאמרה לך. מצד שני, אם נדמה לך שאמרה, שעליך להתיר את צנפתי במבחש, תחת בחשני טפין־טפין בכפך, אינני רואה תקנה לדבר, לא כן? – אך אתה אמרת, שרצונך להבחש בכפי, עד שאוציאך מתוך קלפתך – אמר נמר מנמר.
– אם תשוב ותחשב בדבר, תמצא, שלא אמרתי כל דבר מעין זה. אני אמרתי, שאמך אמרה, שתבחשני ותוציאני מתוך קלפתי – אמר אטי־אטום.
– מה יהיה, אם אעשה כן? – אמר הנמר בזהירות וחשדנות יתרה. – אינני יודע, כי מעולם עוד לא בחשוני ולא הוציאוני מתוך קלפתי; אך זאת אמר לך בתם־לבב, שאם רצונך לראות אותי שוחה ממך והלאה, אין לך אלא להטילני לתוך המים.