לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– צב אינו יכול לצנף עצמו – המשיכה אמא נמרה פעמים אין מספר וכשכשה בזנבה בחן וחסד. – הוא אינו יודע אלא לאסף את ראשו ורגליו לתוך קלפתו. בזאת תכיר את הצב.
– אין זקנה זו מוצאת חן בעיני כלל וכלל – אמר צב אטי־אטום. – אפלו טפש כנמר מנמר לא ישכח הוראות אלה. חבל מאד, שאין אתה יודע לשחות, דוקרני־עוקצני.
– אל תדבר אלי – אמר דוקרני־עוקצני. – אתה צא וחשב, מה טוב היה חלקך, אלו ידעת לצנף עצמך. אך זו צרה צרורה! האזן לקול נמר מנמר.
נמר מנמר ישב על שפת הנהר העכור אמזון, מצץ קוצים מתוך כפותיו ושנן לעצמו – שנצנף ולא שוחה – דוקרני־עוקצן הוא זה! לא נצנף, והוא שוחה – אך אטי־אטום הוא זה!
– פזמון זה לא ישכח מלבו עד צאת החדש – אמר דוקרני־עוקצני. – הרם את סנטרי, אטי־אטום. יש בדעתי לנסות וללמד לשחות. אולי יהיה לי הדבר לתועלת.
– אין כמוך! – אמר אטי־אטום; והוא הרים את סנטרו של דוקרני־עוקצני, בעוד דוקרני־עוקצני בועט־חובט במימי האמזון העכור.
– אתה עוד תהיה שחין בשחינים – אמר אטי־אטום. – וכעת, אם תוכל להתיר מעט קט את שרוכי קשקשי האחוריות, אנסה ואלמד לצנף עצמי. אולי יהיה לי הדבר לתועלת.