לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– ל־ל־ל – אמר טגומי ונופף את מקלו בקצר־רוח, – חזיז ורעם! – יכלתי לציר "שו" בקלות יתרה – המשיכה טפי, – ואחרי־כן הייתי מצירת את חניתך, שהיא שבורה לרסיסים, ככה! והיא שרטה על קלפת עץ הלבנה.
– כפתור ופרח – אמר טגומי – הרי זה "ל" ממש, וגם אין כל דמיון ליתר הסמנים, – והוא ציר כדלקמן.
– וכעת: "יא". לא, כי זאת צירנו קדם. וכעת: "מרח". מ־מ־מ. "מ" בולם פיו של אדם, לא כן: נציר אפוא פה נבלם ברסן כעין זה. – והוא ציר על קלפת עץ־הלבנה.
– ושני דגי שבוטה פוערים פיותיהם מימינו ומשמאלו: הרי "אמא" – אמא שלי!
– אך מה נעשה ב"ר־ר־ר" רע זה, טפי? – אך זה קול חד ומנסר, כקול המשור משני־הכריש, בשעה שאתה גוזר לוחות־עץ לסירה.
– רצונך לומר: כלו מחדד בקצותיו. כגון זה? – אמר טגומי. והוא ציר כדלקמן.
– בדיוק – אמרה טפי. – אך אין לנו צרך בכל אותן השנים. דינו בשתים. – אני אסתפק באחת – אמר טגומי. – אם יהי משחקנו זה לתועלת לכל אחד ואחד, כפי שאני רואהו – כל המקל צורת הקולות שלנו הרי זה משבח. והוא ציר כדלקמן.