לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
על כן נזהרה אמא שלה ולא שאלה מאומה; ולמחרת הבקר השכים טגומי קום וירד לשפת הנהר לחשב על ציורי־קולות חדשים, וכשנתעוררה טפי משנתה ראתה את המלים "יא־לאש" (המים כלו, או נשפכו) כתובות בגיר על גיגית־האבן הגדולה מחוץ למערה.
– המ – אמרה טפי – ציורי־הקולות הללו טרדנים הם! כאלו בא לפני אבא בעצמו ואמר לי לשאב מים בשביל אמא, לבשל בהם. היא ירדה אל המעין שמאחורי הבית, שאבה ממימיו בדלי מקלפת עץ־הלבנה, עד שמלאה את הגיגית, אזי רצה לשפת הנהר ומשכה באזנו השמאלית של אבא שלה, היא האזן שהתר לה למשך בה בשעת חסד.
– עתה בואי ונציר כל יתר ציורי־הקולות – אמר אבא שלה, ושניהם בלו כל היום בנעימים, עם פת־צהרים נהדרה, ושני משחקי־קפיצה. כשהגיעו לטי"ת, אמרה טפי, כי מכיון ששמה ושם אבא שלה ושם אמא שלה כלם פותחים בקול זה, עליהם לציר מעין תמונת משפחה, דבוקה וצמודה יחד. הם לא נתקשו לצירה פעם או פעמים אך כיון שהגיעו לפעם הששית והשביעית, חדלו טפי וטגומי לדקדק בפרטיה, עד שלאחרונה נותרו ממנה רק ראשו של טגומי, זרועה של טשומי ורגלה האחת של טפי. הביטו אל שלש התמונות האלה ותראו איך קרה הדבר.