לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– זה לא רע – אמר טגומי ושרט גם הוא בפסת קלפת־העץ שלו; – אבל, שכחת את המשוש, התלוי לו על פיהו.
– אבל אינני יודעת לציר, אבא. – אין לך צרך לציר ממנו דבר חוץ מפתח פיו והמשוש מעליו. כי אז נדע, שדג־שבוטה הנהו, כי לאוקונוס ולשמק אין משושים. הביטי פה, טפי, והוא ציר כדלקמן.
– כעת אעתיק את ציורך – אמרה טפי. – כלום תבין זאת למראה עין? והיא צירה כדלקמן.
– ודאי וודאי – אמר אבא שלה. – ואהיה מפתע לא פחות, כשאראנה בכל מקום שהוא, כאלו ראיתיך קופצת מאחורי אחד העצים ואומרת א! – ועתה השמיעני קול אחר – אמרה טפי בגאוה רבה.
– יא! אמר אבא שלה, בקול רם מאד. – המ – אמרה טפי – אך זה קול משנה. א – זה הפה של דג־השבוטה, אך מה נעשה בקול החדש? י!
– הרי זה דומה מאד לקול היוצא מפי דג־השבוטה. הבה נציר עוד חלק קטן של דג־השבוטה ונחבר את שני החלקים יחד – אמר אבא שלה. גם הוא התלהב לא מעט.