לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– אני אראה לך – אמר אבא שלה – מה שם קוראים בני טגומי למים, בלשונם?
– יא, כמובן, וכן יקראו גם לנהר – כמו וגאי־יא – הנהר וגאי.
– מה הם המים הרעים, שאת שותה והם מביאים עליך את הקדחת – המים השחורים – מי הבצה? – אי, כמובן.
– כעת הביטי – אמר אבא שלה. – נניח, שאת רואה את האותות האלה שרוטים בצד אגם בבצת־הביברים? והוא ציר כדלקמן.
– דג־השבוטה והזנב שלו. שני קולות כאחד! אי, מים רעים – אמרה טפי. – כמובן, שלא אשתה אלה המים, כי אדע שאמרת, שרעים הם".
– אבל יתכן, שלא אהיה קרוב למים, כלל. יתכן, שארחק מרחק רב, לצוד ציד, ובכל זאת
* * *
– ובכל זאת, יהיה הדבר דומה, כאלו אתה עומד כאן ואומר: "שאי רגליך, טפי, ולא – תבוא עליך הקדחת". וכל זה בתמונה אחת של דג־שבוטה וזנב של דג! הו, אבא, נמהר ונספר לאמא! – וטפי כרכרה ופזזה סביבו.
– עדין לא – אמר טגומי – נמתין עד שנמצא עוד משהו. נחשב בדבר. "אי" פרושו מים רעים. ו"שס" בלשון טגומי, פרושו תבשיל על האש, לא כן? והוא ציר כדלקמן.