לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– זה ודאי ברור יותר. ובאמת זה דומה מאד למוטות, שאנו תולים עליהם את העורות ליבשם – אמר אבא שלה בצחוק. – עתה אשמיעך קול חדש. אני אמר "שו". זוהי חנית בלשון טגומי, טפי. – והוא מלא פיו צחוק.
– אל תלעג לי – אמרה טפי, בזכרה את מכתב־הציורים שלה ואת הטיט בשערות האיש הזר. – אתה תציר זאת, אבא.
– הפעם לא נציר ביברים ולא הרים, אי? – אמר אבא שלה, – אני אציר רק קו ישר, לסמן החנית שלי, – והוא ציר כדלקמן.
אפלו אמא לא תבוא לכלל טעות ולא תחשב שנהרגתי. – אנא אל תתלוצץ, אבא. אתה מזכיר לי דברים לא נעימים. השמיעני נא עוד קולות. הפלאנו לעשות עד כה.
המ־ם! – אמר טגומי ונשא את עיניו למרום. – נאמר "שח". פרושו, בלשון טגומי, שמים.
טפי צירה את השפיפון ואת המוט, אך הפסיקה תכף. – עלינו לציר תמונה חדשה לקול זה שבסוף, לא כן?
– שח־ח־ח־ח! – אמר אבא שלה. – הרי זה כקול הביצה הנשפכת. – ובכן אולי נציר ביצה סגלגלה ודקה, ונעמיד פנים כאלו זו צפרדע, שלא אכלה דבר במשך שנים.