לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– ל־לא! – אמר אבא שלה. – אם נציר אותה בחפזון, יתכן שנטעה ונחשב, שזוהי הביצה הסגלגלה עצמה. שח־ח־ח! אני אמר לך, מה נעשה. אנחנו נפתח חור קטן בקצה הביצה הסגלגלה, להראות כיצד היא נשפכת ומחרחרת, ח־ח־ח. בצורה זו. – והוא ציר כדלקמן.
– האח, מה נחמד! יפה הרבה יותר מצפרדע דקה. המשיכה – אמרה טפי.
אבא שלה המשיך את הציור, וידו רעדה מרב התרגשות. הוא המשיך, עד שיצא מתחת ידו הציור דלקמן.
– אל תביטי בעננים, טפי – אמר אליה. – נסי למצא את פרושו בלשון טגומי. אם תמצאי, הרי שנתגלה לנו הסוד.
– שפיפון – ביצה שפוכה – זנב השבוטה ופי השבוטה – אמרה טפי.
– שחיא. מי־שמים. גשם. – ברגע זה נפל נטף על ידה, כי היה היום מענן. – הו, אבא, גשם יורד. האמנם זאת נתכונת לומר לי?
– כמובן – אמר אבא שלה. – ואמרתי לך זאת בלי להוציא הגה מפי, לא כן?
– סבורה אני, שהייתי תופסת זאת כרגע. אך נטף־גשם זה נתן לי בטחון גמור בדבר. מעתה זאת אזכר תמיד. "שחיא" פרושו גשם, או "במהרה ירד גשם". הו, אבא! – היא קמה ורקדה סביבו – נשער, שהלכת לפני שנתעוררתי וצירת "שח־יא" בפיח על הכתל, אזי אדע, שבמהרה ירד גשם. ואחבש את הברדס מעור הביבר לראשי. כמה תפתע אמא, כשתראני בכך!"