לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
נוף מולדתי, מלון ראשיתי וראש מראה עיני,
חבל שאנן ובודד, צנוע ביפעת עלומיו,
שפון הרים ויערים וצעיר שמים וארץ,
משלח שביליו בעמקים ומשעוליו בקמות זהב
וחרז דומם ימים ולילות, מוצאי בקר וערב –
הלא גם-הוא, באשר הוא שם על-פני תבל ארץ,
ולכל-פתוחיו יחד ובעצם זיוו הראשון,
כאשר חרתתו מאז בנפשי אצבע אלהים נעלמה,
וכאשר אשאנו בלבי עד יום אחרון ולקצה ארץ,
ענג-אביב או בהיר קיץ, נוגה סתו או עז חרף –
עודנו תמים כהיותו, קופא אל-יקומו סביב,
שוקט אל-זהריו יומם ואל רזי רזיו לילה,
נוצר רוח אפי הטהור ושומר חרדת קדשי
בחיק כל-אבן דומם ובסתר כל-פנה עמומה,
ברעד עלה נדף ובצל קטן עבים נמוג;
עוד כל-יעריו על-משמרותם, ארגים צלליהם חורי,
לא-נפקד מהם זלזל ואחת מרשתותם לא נקרעה,
מחבואיהם מלאים עוד פחדי לבבי המתוקים,
וענגי חלמותי משלכים תחת אחד השיחים.
גם-הרריו כלם עוד על-כנם הראשון יעמדו,
עטים כל-מרבדיהם, רקומי ציצים ומעלפי רסיסים,
חותם פעמי עליהם ועקבותי בהם נודעו,
זהר חיי הראשון עודנו שפוך על-פניהם,
בין חגויהם ילין עד-עתה הד תרועת נפשי
ורוחי עודנה תועה שם בתמהונה ובאלם שפתה.
ונוה הורי הדל, קן-מבטחי ואהל שלומי,
מעון אור פני אם, מחבא כנפה וצלה,
אוצר ניחוחי נשיקותיה ומצפון ריח חיקה –
הלא גם-הוא באשר הוא שם בכפר מרחקים,
על-ראש גבעתו הקטנה בצל ערמון עבת,