בצהמאת (By) אנטון צ'כוב
יציאה לספריה (Exit to Library)

בצה

סופר עברי מודרניסט ומתרגם · Hebrew modernist prose writer and translator
מהירות (Speed):0 WPM
דיוק (Accuracy):100%
זמן (Time):00:00
התקדמות (Progress):0%
לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
 ולא נפלא הדבר כלל: כלום אחיו לאם אנוכי? הלא איני אלא שני בשני לו
 אה, אמת, נמצא איפוא, שכספו דרוש לו דווקא היום? אבל למה דווקא היום?
 הנה ימי חופשתי הולכים וקרבים אל קצם, גברתי.
 מילא, כלום אני יכולה לשנות את פני הדברים?  נאנחה הגברת.  יהא איפוא כרצונו. הרי אני נכונה להחזיר לו את כספו  אף על פי שבמסתרי נפשי הריני בטוחה, שבסופו של דבר לא יהא אדוני אלא מקלל אותי. נפול תפול באחד הימים שלאחר החתונה איזו תגרה ביניכם, ואדוני יהא נוהם ברוגזה: אבל אלמלא אותה היהודיה הארורה, שהיתה מחזירה לי אז את נשיי, אפשר שהייתי נשאר גם היום חופשי, כציפור דרור זו. ומה ארוסתו של אדוני? יפה היא, לפחות?
 יפה למדי.
 המ באמת אמרו: טוב משהו מלא כלום. יהא לפחות, יופי. אף על פי שאליבא דאמת, אין שום יופי שבעולם יכול שיהא משמש לה לאשה תשלומין תחת ריקנותה הגמורה
 זהו חידוש!  צחק הפורוצ'יק.  הגברת גופא בת-חווה היא והרי היא שונאה כל כך את הנשים!