לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
– אין לך דבר בעולם – המשיכה הגברת, מדי הביטה בצהלה אל הפורוצ'יק – שיהא עונה יותר באדם מישראל את צור מחצבתו בפניו, כמו ביטוי המלים שלו בשפת נכר. כל כמה של יהא זה רוצה בכל מאודו, שיחזיקו בו אדם רוסי או צרפתי – אתה בוא, במחילה, ובקש אותו, שיאמר: פוך, והוא יגיד לכם: פיח-ח-ח… אלא שאני מבטאה כהלכה: פוך! פוך! פוך!
שניהם פרצו בצחוק גדול!
– חיינו, ראויה זו לתהילה! – חשב סוקולסקי אגב אותו צחוק.
והגברת הניחה את ילקוטה וניגשה קצת אל הפורוצ'יק ובהגישה את פניה אל אלו שלו, המשיכה שוב באותה צהלה:
– לאפוקי אחינו בני ישראל, אין לך שום בריה שבעולם שאני אוהבת יותר מבני רוסיה ובני צרפת. אני לא הייתי בילדותי מהתלמידות החרוצות ביותר, כשהייתי בכותלי הגימנאסיה, ובדברי הימים אין אני בקיאה ביותר; אבל לבי לוחשני לחשוב, שגורלו של כל העולם כולו אינו מוטל אלא בחיקם של שני הלאומים הללו… אני עשיתי ימים רבים בכרכי הים… ישבתי גם במדריד כחצי שנה… ראיתי אוכלוסי בני אדם… והמסקנה היחידה, שנשארה בלבי מכל זה, הרי היא זו, שמלבד ארצות רוסיה וצרפת אין לך בכל מרחבי תבל שום מדינה הגונה.