לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
אז קרא את השר היושב ראשונה במלכותו, והוא איש גדול ונכבד מאד, אשר בגשת אליו איש שפל ממנו ונועז להחל דבר אליו או לשאל אותו דבר, ולא ענה אותו השר קטנה או גדולה, בלתי אם הפטיר בשפתיו את האות "פ!" והאות "פ!" הלא כמוה כאין.
"הנה יש אשר אומרים כי יושב בתוכנו עוף נפלא מאד אשר יקרא לו זמיר!" אמר המלך אל השר – "הנה הם אומרים כי הוא הנבחר מכל הסגלות אשר במדינות מלכותי הרבות! מדוע זה לא הגדתם לי דבר עד היום הזה?"
"לא שמעתי את השם הזה בלתי היום!" ענה השר – "עוד לא נעשה לו יקר להיות מצג לפני איש בחצר המלכות!"
"אכן זאת שאלתי אשר יובא אלי היום בערב ושר לפני!" הוסיף המלך על דבריו הראשונים – "כל יושבי האדמה יודעים את אשר לי ואני לא אדע!"
"לא שמעתי את השם הזה בלתי היום!" ענה השר – "ואולם אנכי אבקשנו, אנכי אמצאנו!"
אכן אי המקום כי שם ימצאנו? – אז יעלה השר בכל המעלות אשר לארמון ואחרי כן ירד, ואת כל האולמים והיציעות יעבור ואחרי כן ישוב, ואת פי כל איש ישאל ואין יודע, כי לא שמע איש את שמע הזמיר עד היום הזה; והשר הנה זה שב אל המלך ויגד לו כי רק משל הוא אשר בדאו הסופרים מלבם, כי לא היה זמיר אשר כזה. – "אין אדוני המלך יודע עד כמה בודאים אנשים סופרים כאלה דברים מלבם! הלא רק משלים ומליצות הם כותבים בספרים, וכל אלה להטים ומעשי כשפים!"