לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"אכן רק כמחשבותיך מחשבותינו!" ענו כלם, ושאלת שר-המשוררים נתנה לו אשר שאל להראות את העוף גם לעיני כל יושבי העיר ביום השבת הבא, למען דעת כל העם מן הקצה אל הקצה את נפלאותיו ולמען שמע את קולו. "ישמע נא גם העם אשר בחוץ את שירו!" אמר המלך – והעם אשר בחוץ שמע את שירו, ויתענגו ויתהוללו ויהיו כשכורים מרב שתת תי, כי זה משפט הסינים, ויהי איש לרעהו קורא: "אי!" ומרים את אצבעו למעלה ומניד בראשו, כי זה משפט הסינים. ורק הדוגים העניים אשר שמעו את זמרת הזמיר החי אמרו: "אכן יפה קול העוף הזה גם הוא, ואף יש דמות לשירו ולשיר הזמיר החי, ואולם דבר יחסר לו – ואני לא אדע מה הוא!"
והזמיר החי הגלה מן הארץ ומן המדינות אשר למלך, ויהי נדח ממולדתו.
והעוף העשוי יושב בחצר המלך, ויעשו לו כר משי ויושיבוהו על יד המטה אשר המלך שוכב עליה, וכל מנחה וכל שי אשר הובילו לו בזהב ובאבנים יקרות כל אלה נתונים מסביב לו, וגם נעשה לו יקר וגדולה והוא קרוא בשם תפארת לאמר: "נשיא-ראש-משוררי-חדר-משכב-המלך!", והמעלה אשר עלה בה היא מעלת יועץ בעל המחלקה אשר משמאל, כי יש יתרון בעיני המלך הסיני לצד השמאלי מן הצד הימני, עקב אשר שם הלב, ולב מלך גם הוא משמאלו.