לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"הזוכר אתה אותי?" יקראו המעשים איש אחרי אחיו – "הזוכר אתה אותי?" ואחרי כן ירבו לספר באזניו את כל אשר נעשה ולא יחדלו עד בלתי היות הזעה על עור מצחו.
"אכן לא ידעתי זאת מעולם!" הגה המלך בשפתיו – "הוי זמרה זמרה! הבו לי זמרה! הביאו לי את התף הסיני הגדול!" קרא המלך – "ולא אשמע עוד את אשר ידברו אלי!"
ואולם הראשים לא שמו יד לפה ולא חדלו, והמות עוד יושב ושומע, ולכל אשר ישמע יניד בראשו והיה כאיש סיני.
"הוי זמרה, זמרה!", צעק המלך – "תן קולך בשיר, אתה עוף הזהב, תן קולך בשיר! הן מנחה נתתי לך את כל חמודותי ואת כל סגלותי, וגם את נעל הזהב אשר לי הובלתי לך שי ועדית אותה על צואריך, הוי שירה לי, זמרה לי!"
ואולם עוף הזהב העומד על הכן לא נתן קולו בשיר וידום, כי אין איש אשר ימתח את מיתרי גלגליו, והעוף הזה לא יתן קול בלתי אם כמתוח איש את מיתריו בראשונה. והמות עודנו יושב על מטת המלך ומביט אליו בחרכי עיניו הגדולים והריקים, ומסביב דממה גדולה ונוראה מאד!
ופתאם והנה קול ערב מאין כמוהו נשמע מן החוץ על יד החלון. והקול קול הזמיר הקטן והחי היושב על ענף עץ אשר על יד החלון בחוץ.