לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"אבל הספר אשר קראתי", ענה המלך, "הלא מאת מלך יפוניה האדיר הוא שלוח אלי, ולכן לא יכזב. אכן אחת דברתי: חשקה נפשי לשמוע את קול הזמיר! היום בערב יובא אלי הזמיר! רק חסד ויקר אני אומר לעשות לזמיר! והיה אם לא תביאוהו אלי וצויתי לרמוס ברגלים את כל שרי מלכותי על הבטן אחרי אכלם בערב!"
"טסינג פי!" ענה השר ויקם ויעל שנית בכל המעלות אשר לארמון ואחרי כן ירד, ואת כל האולמים והיציעות עבר ואחרי כן שב, וכל השרים אשר בחצר המלך הלכו עמו ויחפשו גם הם, כי לא היה בהם איש אשר חשקה נפשו כי ירמסוהו ברגלים על הבטן אחרי אכלו בערב. ויהי כל איש שאל ועונה על אדות הזמיר, אשר כל יושבי פני האדמה יודעים אותו מלבד השרים אשר בחצר המלך.
אז מצאו באחרונה נערה קטנה ועניה מן השפחות אשר בבית המבשלות, והנערה אמרה: "בשם אלהים! הלא יודעת אנכי את הזמיר הזה היטב! אכן מה ערב קולו! ואני מדי ערב בערב ינתנו לי שרידי מפלי מזון להביא אותם לאמי העניה והחולה ואכלה גם היא, והיא יושבת מזה והלאה על שפת הים, והיה בשובי כפעם בפעם ואני עיפה ויגעה ואשב בתוך היער ואנפש, אז אשמע את קול הזמיר בזמרו. ובשמעי את קול הזמיר ומלאו עיני דמעות, ואני יושבת וחולמת בהקיץ ויש אשר אחשוב כי רק אמי נשקה לי מנשיקות פיה!"