לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ואנשי העיר למגדול ועד קטן לא דברו דבר בלתי אם בזמיר, ויהי הזמיר שיחתם כל היום, והיה בפגוש איש את רעהו בחוץ ובהתאסף עדת אנשים יחדו, ואמר האחד "זמיר"! והשני ענה "זמור!" והשלישי "חמור!" כי היה כל העם משגע ממשמע אזנם.
וגם היו אחד עשר איש מן היוגבים אשר בעיר, והם קראו לבניהם הנולדים להם איש איש בשם "זמיר", ואולם לא היה בהם אף אחד אשר נתן לו אלהים קול זמרה.
ויהי היום ויובא לפני המלך צרור גדול, ועליו כתוב: "הזמיר!"
"הנה פה ספר חדש על הזמיר אשר לנו!" אמר המלך; ואולם לא היה ספר בתוך הצרור, כי אם ארגז, ובתוך הארגז מעשה צעצועים מלאכת חושב, עשוי בתבנית זמיר אשר עשה אותו חרש אמן, והוא דומה אל הזמיר החי בכל, ורק משבצת אבנים יקרות לו מן הקצה אל הקצה, אבני שהם הן ואבני ברקת וספירים. והיה במתוח את מיתרי העוף העשוי הזה, ונתן את קולו כרגע והשמיע את אחד השירים אשר שר הזמיר החי, ובתתו את קולו והניע גם את זנבו כה וכה והוא נוצץ מרב זהב ומרב כסף. ועל צוארי כלי העוף הזה מצאו לוח קטן ועליו כתוב: "הזמיר השלוח מאת מלך יפוניה כמוהו כאין לעמת הזמיר אשר למלך סין!"