לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"מה זאת?" קרא המלך כי לא מצא הדבר חן בעיניו, וכל השרים והסגנים והחרים גם הם זעמו את הזמיר ויתאנו לו ויאמרו עליו: רק אין רוח אמונים בקרבו כי משיב הוא רעה תחת טובה, ותהי רק זאת נחמתם לאמר: "הן נותר לנו רעהו הטוב ממנו לפליטה!", ורעהו זה הטוב ממנו הנותר להם לפליטה שר לפניהם את שירו עוד הפעם, היא פעם השלשים וארבע, ועוד לא נלאו משמוע, כי לא ידעו עוד את השיר ההוא לכל חלקיו, כי כבד מהם השיר ההוא מאד מאד. ושר-המשוררים הלל את העוף העשוי וינשאהו על כל אשר היה לפניו, ועוד הגדיל, כי אמר: עולה העוף הזה בערכו גם על הזמיר החי, ולא רק בבגדיו הנחמדים ובאבניו היקרות ייף ממנו בלתי גם בכל אשר בקרבו.
"כי הנה אתם ראים היום, אדוני וגבירותי ואדוני המלך בראש כלם! לו יבוא איש לנבא עתידות הזמיר החי ולהגיד מראש את אשר יביא לפנינו, ולא יוכל, ואולם לא כן הזמיר העשוי, כי נכון הוא לפנינו בכל וכל איש וכל אשה יודעים אשר כזאת וכזאת תהיה ואשר כזה וכזה יקום. הן יכול נוכל לחשב אותו בחשבון, לפתוח את סגור בטנו ולהורות את אשר חשב בו עושהו, כי מעשה ידי אדם הוא אשר עשה אותו בחשבונות, ואת גלגליו נוכל להביט ואת סדריהם ואת משפט האחזם איש באחיו, למען דעת מראש את כל קול אשר ישמיעו!"