לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
והאנשים העמידו שתי מכונות אורגים וישלחו ידיהם ויעשו כה וכה ויהיו כאורגים, ואולם ריקות היו המכונות, לא היה ולא הושם עליהן דבר. אבל האנשים היו כתהום, לא ידעו שבעה, ויהי הם שואלים מעם המלך את מבחר המשי ואת הזהב היקר, ויקחו משי וזהב יום יום ואותם שמו בכליהם, והם בידיהם עושים כה וכה על פני המכונות הריקות ויהיו כאורגים, ולא שבתו מן המלאכה הזאת יום יום עד הנשף.
אז אמר המלך בלבו: "אכן בא המועד לראות מה גורל המלאכה ועד כמה הכינו!" ואולם לבו חרד כמעט ולא קם בו רוח ללכת ולראות, כי זכר אשר הסכל או אשר לא יצלח לפקודתו לא יביט את הבגדים ולא יראם. אמנם ידע המלך בנפשו כי לא לו לירוא וכי לא אליו תגע הדאגה הזאת, ואולם טוב לאיש כי ילך לבטח דרכו, ועל כן אמר בלבו: אשלח נא בראשונה איש אחר והתבונן אל המלאכה והגיד לי. וכל אנשי העיר ידעו את הסגלות והנפלאות אשר יאמר על הבגדים ההם, ויהי כל איש מחכה בכליון עינים ומתאוה לדעת עד מה רבתה סכלות רעהו ועד מה גדלה שרירות לבו.