לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
"ועתה אם מצאנו חן בעיני אדוננו מלכנו, יתפשט נא אדוננו מלכנו את בגדיו ברב חסדו" אמרו הנוכלים – "כי אנחנו פה אמרנו להלביש את אדוננו מלכנו את הבגדים החדשים אל מול פני המראות המלטשות התלויות בזה על פני הקיר".
והמלך התפשט את בגדיו, והנוכלים עשו בידיהם כה וכה ויהיו כמלבישים את המלך את הבגדים החדשים, אשר לא היו ולא נבראו, והם כמלבישים אותו בגד בגד לבדו, איש אחרי אחיו ואיש אחרי רעהו, ויהי הם תופשים אותו במתניו ויהיו כקושרים אל מתניו את סרח השולים הסורח על הארץ, והמלך פונה כה וכה לפני המראות אשר על פני הקיר.
"מה נאוה המלך בבגדים האלה, מה יפים הם לעצמותיו!" קראו כולם פה אחד – "רק אין כצבעים היפים האלה, רק אין כתאר הנחמד הזה! אכן נפלאים הבגדים האלה!"
"הנה הם עומדים ומחכים בחוץ ונושאים בידיהם את האפריון אשר בו ינשא מלכנו ואדוננו בסך ברחוב העיר!" דבר השר המנצח על הסדרים בבואו הביתה.
"הנה אנכי נכון!" ענה המלך – "האם לא מקבילים הבגדים האלה היטב לבשרי?" ואחרי כן פנה עוד אנה ואנה אל מול פני המראות, להיות כאיש הבוחן היטב את תפארת בגדיו.