לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
התדע מאין נחלתי את-שירי? –
בבית אבי השתקע משורר ערירי,
צנוע, מסתתר, הנחבא אל-כלים,
מתלונן בנקיקים, שכן סדקים אפלים.
וידע המשורר רק פזמון קבוע,
שיר תמיד יחידי ובנסח ידוע.
ומדי נאלם לבבי, ולשוני
ממכאוב נעכר אל-חכי דבקה,
ובכי עצור מעוך התאפק בגרוני –
ובא הוא בשירו על-נפשי הריקה.
זה היה הצרצר משורר הדלות.
בעשות אבי חל את-שבתו מעני;
מחסר השלחן יין קדוש גם-חלות;
המנורות חבולות, במקומן עשנים
מעוכים בטיט נרות רזים אחדים
מרקידי הכתלים; ושבעה ילדים,
כלמו רעבים וקצתם ישנים,
יסבו השלחן; אמנו עגומה
לקול תתם שלום למלאכי השרת;
וכאשם על-חטאו עני ונכה-רוח
בוצע אבינו בשכין פגומה
על-פת לחם שחר וזנב דג מלוח –
עודנו לועסים ובטרם תכרת
הפרוסה הטבולה במלח מפינו,
הפרוסה החמוצה, הפגומה, התפלה,
נעלענה בדמעות כעלובים וגזולים,