לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
כמו חשבה התמוטט מנטל המצוקה –
ולחישה של קריאת שמע באנחות טרופה
זמן רב עוד הגיעה אלי על-משכבי.
שמעתי כל-שבר כל-פרק מגופה,
ויהי כעקיצת עקרבים ללבבי.
בשחר עם-קריאת הגבר היא קמה,
במלאכת הבית עוסקת בדממה.
מחדרי האפל, מתוך העריסה,
בעד הפתח ראיתי את-גופה הקלוש,
לאור נר דל תכף על-גבי העסה
וידה הדקה שם תלוש ותלוש.
יתנודד הספסל תחת הערבה –
ולחישה חרישית ואנחה חרבה
על כל-טביעת יד, על כל-לישה ולישה,
נעקרת ובאה מן-החדר השני:
"רבונו של-עולם, חזקני וסמכני!
מה-כחי, מה חיי? ואני בלתי אם-אשה."
ולבבי לי אומר ויודע הנני,
כי-נטפה לבצק גם דמעת עיניה.
ובחלקה פת שחרית חמה לילדיה
ממאפה בצקה, מלחם דמעתה –
ואעלע, ותבא בעצמי אנחתה.
תרס"א.