לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
ויהי היום ותבא עליו השמש בשדה במקום עזוב ושמם, והימים ימי סגריר וקר, והעלם רעב וצמא, ערם ויחף, ויאכלהו הקרח וכחו עזבו. וירא והנה שלד שור משלכת על פני השדה, וישמח העלם ויאמר: "ברוך אלהים אשר המציא לי מטה במקום הזה! הבה אשכבה בה, אולי יחם לי מעט", ויבא אל בין צלעות השלד וישכב וירדם.
הוא ישן ונשר עז וגדול ירד בלילה על השלד וירימה, וישאנה בפיו, אותה ואת-השוכב בה, ויעף עמם ויביאם אל מגדל בת המלך וינח שם את-משאו על הגג ויעמד לנקר את-שארית הרקב מעל העצמות. ויצא הנער ויגרשהו וישב על הגג כל-הלילה, והוא עיף מאד ומרעיד מן הקר ומהגשמים.
הבקר אור והשמים הטהרו, ובת המלך עלתה על הגג, כמשפטה יום יום, ותרא את-הנער הזר, ותעמד מרחוק ותשאל:
" מי אתה ומי הביאך הלם?"
ויען הנער בתם-לבו:
"אל נא תיראי, הנערה ואל נא יחר לך עלי. עברי אנכי, בן עניים מתושבי עכו, וידבקני אמש הגשם בשדה, ואני רעב וצמא וכסות אין לבשרי, ואשכב בשלד, וישאני הנשר ויניחני במקום הזה, ועתה לא אדע איככה אצא מפה, כי הים מסביב וספינה אין בכל-גבולו."