לחץ כאן כדי להתחיל להקליד ⌨️ (Click here to start typing)
והסריסים לא ידעו מכל הדברים האלה קטנה וגדולה, כי אין כמוהם אנשים ישרים ונאמנים, וישימו לילות כימים וישקדו על משמרתם במאד מאד.
ד
אחר הדברים האלה, כעבר המועד אשר הראה שלמה בכוכבים, ויזכר את-בתו העצורה במגדל, ויאמר להשיבה אל ביתו. וירד באניה ויבא אל האי ואל המגדל, ויתבונן אל הבריחים ואל המנעולים אשר על השערים ועל הדלתות מחוץ, וירא כי שלמים הם ולא נגעה בהם יד, ויצו לגדעם, והשערים והדלתות נפתחו. ויבא המלך אל המגדל פנימה, ויחרדו הזקנים לקראתו ויברכוהו לשלום.
וישאלם המלך: "השלום לבתי? איה?"
ויאמרו הזקנים: "שלום לה, אדוננו המלך, והנה היא בחדרה."
וילך המלך אל חדר הנערה והזקנים הולכים אחריו. ויהי כפתחם את-הדלת – והנה עלם יפה תאר עם הנערה בחדר.
ויתחלחלו הזקנים מאד וימת לבם. והמלך נתן בהם עיני זעם וישאל:
"מי זה?"
ולא יכלו הזקנים לענות, כי נבהלו מאד ויהיו לאבן. ויעמדו מחרישים וחורי פנים וראשיהם משפלים ארצה.
וירקע המלך ברגלו ויקרא בזעם:
"הלא תענוני, ואם אין נתחים תעשו!"
ויפלו הזקנים אפים ארצה, והמה יראים וחרדים מאד, ויאמרו:
"אהה, אדונינו המלך. מה-נאמר ומה-נדבר. חי אלהים, כי בכל-כחנו שמרנו את-בת המלך, וגם אנחנו לא נדע אי-זה הדרך בא העלם הלם."
ויפן המלך אל הנערה וישאלנה בחרי אף:
"סוררה, הגידי מה-לעלם הזה פה?"